תכנית תיעוד השואה

מתוך אופק
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשנת הלימודים תשס"ח נפתחה באופק תכנית תיעוד סיפורים מתקופת השואה.
הרעיון לתכנית נולד בעקבות שיחה של מורה עם תלמידים, שהתקיימה ביום השואה בשנה שעברה. בשיחה סיפרו הרבה ילדים על ניצולים ממשפחתם (סבים, סבתות ובני משפחה מבוגרים אחרים), והתעורר הצורך לספר, לחלוק ולשמוע. עבור הילדים, זו הזדמנות לקיים קשר בינאישי ובלתי-אמצעי עם ניצולי שואה מבוגרים, שלא באמצעות אמצעי תיווך כמו ספרים ומדיה אודיטורית-ויזואלית. קשר כזה יכול לעודד דיאלוג בין-דורי, ולחזק את הסובלנות של הילדים אל האחר.

במסגרת התכנית מקבלים התלמידים רקע היסטורי על התקופה (בהתאם לגילם), לומדים כלי תיעוד שונים, נפגשים עם עדים שסיפור חייהם קשור בתקופת השואה ומתעדים אותו בדרכם ותוך הנחיה. בסיום השנה נערוך ערב עם העדים ובני משפחותיהם ובו יוצגו חלקים מסיפוריהם האישיים על ידי התלמידים שתיעדו אותם. התכנית היא תכנית בחירה לילדים שמעוניינים להשתתף בה מכתות ה' ומעלה.


מטרות התכנית

  • שיתוף התלמידים המחוננים במשימה חברתית (לאומית) של תיעוד סיפורי חיים של אנשים שחיו בתקופת השואה.
  • פיתוח מיומנויות של מחקר ותיעוד: הגדרת מטרות לתיעוד, פיתוח כלי תיעוד, איסוף מידע, עיבוד של המידע הגולמי ובנייתו לסיפור, כתיבה והצגת הסיפור באופן תקשורתי לאחרים.
  • לימוד היסטוריה של התקופה באופן אישי-חווייתי, ובתוך הקשר של סיפורים אישיים.
  • מתן הזדמנות לדיאלוג בין-דורי, וליצירת קשר בינאישי בין הילדים לעדים המבוגרים מהם.
  • פיתוח יכולות בינאישיות של הקשבה ואמפתיה לאחר.


מסגרת התכנית

התכנית הוגשה לאגף למחוננים במשרד החינוך ואושרה כיוזמה חינוכית לשנים תשס"ח-תשס"ט. את התכנית מלווים מורים מצוות "אופק" שעברו השתלמויות ב"יד ושם" וב"יד לילד" שבלוחמי הגטאות, וממשיכים ללמוד ולהשתלם בנושא. בנוסף, מלווה את התכנית אורנה טוקר, יועצת בית הספר, בכל הקשור להיבט הרגשי של העיסוק בנושא השואה בקרב הילדים. צוות המורים באופק שעוסק בפיתוח התכנית נמצא בקשר מתמיד עם ביה"ס המרכזי להוראת השואה ב"יד ושם".

התכנית הינה תכנית בחירה, ואינה מצריכה תוספת לשכר הלימוד.
השנה פועלות שתי קבוצות לימוד בגילאי ביה"ס היסודי:
קבוצת כתות ה', נפגשת בימי ראשון בין השעות 13:30-14:45, בהנחייתן של ד"ר אורנה דובדבני ודניאלה קופלר.
קבוצת כתות ו', נפגשת בימי רביעי בין השעות 13:15-14:30, בהנחייתם של חגית בכר ורני קלאי.

השיעור ירחיב את הידיעות של הילדים בתקופה, ברקע למה שהתרחש ובמהלך הדברים במלחמת העולם השנייה, בשואה, כל זה בהתאמה לגילם של הילדים. במקביל, נעסוק בליקוט העדויות ובעריכתן במגוון דרכים. מילים, תמונות, מצגות, קטעי וידאו, הקלטות, סיפורים, ציורים ועוד – אלו יהיו התוצרים של עבודת התיעוד שלנו. בהמשך השנה נוכל גם להציג את הדברים וגם לשמור אותם לשנים הבאות.

אנחנו רואים חשיבות מיוחדת בפרויקט, שכן עוד מעט לא יהיו לנו עוד עדויות מהימים ההם, והכל יהפוך לחומרים כתובים, מוקלטים ומצולמים. לעדות האישית יש ערך יוצא מגדר הרגיל. לכן אנו מבקשים לאתר עדים מתאימים לעבודה עם הילדים – כשכל העת הדגש יהיה על התקופה כמכלול, ולא רק על אותם דברים שעולים ביום השואה מדי שנה. להבין פירושו להרחיב ולהעמיק.


העדים

העדים שהילדים יפגשו יאותרו ע"י צוות ביה"ס מקרב משפחות הילדים ב"אופק". אנו מחפשים אנשים שסיפור חייהם קשור בדרך כלשהי לתקופת השואה, ולאו דווקא ניצולים ממחנות ריכוז או מגטאות.

לילדים מסוימים יש סבא או סבתא שעברו את השואה. ילדים אחרים מכירים ניצול או ניצולה. יש מי שמכיר אדם שהיה ילד בימים ההם, אולי לא באירופה עצמה, אבל שחייו הושפעו בצורה זו או אחרת ממה שהיה אז. אולי מדובר בילד ארץ-ישראלי שקרא עיתונים? אולי ילדה בברית-המועצות בעת שהיא הותקפה על-ידי גרמניה הנאצית? אולי סבא או סבתא, מכרה או מכר, קרוב או קרובה, היו ילדים באחת ממדינות העימות, או בשולי ההתרחשות. כל אדם כזה יוכל לתרום סיפור, עדות, תמונות וזיכרונות על "מה היה שם" ועל "איך היה בימים ההם". הסיפורים האלו הולכים ונעלמים, ודווקא ילדים, דור שלישי ורביעי לבעלי הזיכרונות, יכולים לא פעם להיות מאזינים טובים, מלקטים ומתעדים שיסופר להם אולי מה שלא סופר מעולם.